כאב פיזי מלווה אותי יותר ממחצית מחיי
אני בת 30 היום, ואני זוכרת שהכאבים התחילו סביבות גיל 12. הכל היה כל-כך מסתורי ולא ידוע, לא ראו כלום בבדיקות הדם או בצילומים.
אבל הכאב תמיד היה שם ואני חשבתי שאני משתגעת. לא ידעתי אם מאמינים לי, אמרו לי זה בראש. לא ידעתי אם אני מאמינה לעצמי. היום אני יודעת.
המסע שלי עם כאב ממשיך ומעמיק.
בגיל 12 קיבלתי ווסת לראשונה. החזה שלי גדל והבנים תמיד ניסו לתפוס לי את הציצי. חוויתי לא מעט הטרדות. אז התחלתי ללכת כפוף ולשמור על עצמי, התביישתי. לאחר זמן מה הגב התחיל לכאוב.
מגיל 14 רציתי להוריד את החזה , רק בגיל 18 עברתי ניתוח להקטנתו.
ההורים עברו גירושים לא פשוטים ואני הייתי תקועה בינהם. יונת דואר המעסיקה מכתבים וכסף בצד אחד של הקיבוץ לצד השני. כמה קשה היה לכם לשים את זה בדואר ולא לשלוח אותי עם מעטפה "על הדרך" כי אני גם ככה בכיוון.
בגיל 12 התחלתי להיום ספורטאית. עשיתי 4-5 אימונים בשבוע, התאמנתי באתלטיקה קלה, כדורסל וכדורגל. הייתי הכי מהירה שיכולתי.
פירקתי לעצמי את הגוף. הברכיים התחילו לכאוב והיו ימים שלא יכולתי לשחק.
התאמנתי מקצועית עד גיל 16-17
בתקופה הזו התחלתי לעשן, למרוד ולעשות שטויות. לא היה אכפת לי מכלום, או שבעצם היה אכפת לי יותר מידי מהכל, רק שיחקתי אותה שלא אכפת לי.
פירקתי לעצמי את הגוף. הברכיים התחילו לכאוב והיו ימים שלא יכולתי לשחק.
התאמנתי מקצועית עד גיל 16-17
בתקופה הזו התחלתי לעשן, למרוד ולעשות שטויות. לא היה אכפת לי מכלום, או שבעצם היה אכפת לי יותר מידי מהכל, רק שיחקתי אותה שלא אכפת לי.
אחי הגדול נהרג כשהייתי בת 16. הפסקתי לעשות ספורט ורק ניסיתי איכשהו לשרוד, אך אף אחד לא גילה לי איך.
אבא שלי היה נכה רוב חיי.
היו לו בעיות באגן. גם הוא היה ספורטאי מצטיין בצעירותו. הוא שחק את הסחוס ומאז תמיד סבל, תמיד כאב. היה על קביים או צלע. כאב היה חלק בלתי נפרד משגרת היום שלנו בבית. קיימנו על אבא, כאבנו את הכאב שלו. אני זוכרת שהייתי עצובה כל-כך לראות אותו סובל.
ראיתי את אבא שלי סובל כל-כך, והרגשתי פחד וחוסר אונים ללא יכולת לעזור לו. אבא שלי עבר שני ניתוחים באגן ולשיקום עצם הירך.
הוא מת לי מול העיניים בגיל 67.
היו לו בעיות באגן. גם הוא היה ספורטאי מצטיין בצעירותו. הוא שחק את הסחוס ומאז תמיד סבל, תמיד כאב. היה על קביים או צלע. כאב היה חלק בלתי נפרד משגרת היום שלנו בבית. קיימנו על אבא, כאבנו את הכאב שלו. אני זוכרת שהייתי עצובה כל-כך לראות אותו סובל.
ראיתי את אבא שלי סובל כל-כך, והרגשתי פחד וחוסר אונים ללא יכולת לעזור לו. אבא שלי עבר שני ניתוחים באגן ולשיקום עצם הירך.
הוא מת לי מול העיניים בגיל 67.
כשהייתי קטנה בערך בת 3-4 התחלתי לצלוע. אף אחד לא ידע למה ומה קרה אז לקחו אותי לבדיקות. כמובן שלא מצאו שום דבר. לאחר כמה שבועות חזרתי ללכת רגיל אך יום אחד אימי שמה לב שכאשר אבא שלי יוצא מהאוטו ומתחיל לצלוע, גם לי יש צליעה קטנה.
אני לא יודעת איך זה הסתדר.
אני לא יודעת איך זה הסתדר.
בגיל 22 אובחנתי בפיברומיאלגיה. מה שאומר שלרופאים אין שמץ של מושג מה קורה לי בגוף . חיברו את הסימפטומים ונתנו שם מפוצץ ומפחיד. חתמו על דף ונתנו כדורים.
לא לקחתי אותם וזרקתי את האבחנה.
התחלתי לחיות בריא ולעשות מדיטציות. להרגיע את המערכת עצבים שלי. זה עזר אך רק מעט.
הגעתי להודו לקליניקה בדרום גואה. עשיתי צילומים ובדיקות והבינו מה קורה לי בגוף. אך לא הבינו איך זה קרה.
אני מטופלת בשיטה מסורתית ממייסור. משולבת תרגילים ומתיחות מאומנויות לחימה, תזונה וניקוי רעלים ועוד.
האני בטיפול אינטנסיבי וניקוי רעלים לשיקום האגן והירך שלי. אני עושה תרגילים ופיזיותרפיה קשה להחזיר את הגוף למצב הטבעי שלו. אני חווה כאב גדול כל יום, אך יודעת שכדי לחוות שיחרור אני צריכה להיכנס יותר עמוק ממה שנכנסתי כל יום.
יש לי יומן שינה ויומן אוכל ואני נמלאה כל יום איך נראה הקקי שלי.
יש לי יומן שינה ויומן אוכל ואני נמלאה כל יום איך נראה הקקי שלי.
ברגע שהאגן לא ישר, עמוד השדרה מסובב, מה שגורם ללחץ על החוליות, כאבים צוואר, כתפיים וראש. בעיות שינה ויציבה לא נכונה. ברגע שצד אחד לא ישר, הצד השני מנסה לתקן ולתמוך. הגוף תמיד יישאף לסימטריות ולפיצוי.
כאשר היציבה לא נכונה והאגן לא ישר, נאבקים הפנימיים לא מתפקדים כראוי. בייחוד מערכת העיכול והחיסון. הגוף משקיע יותר מידי אנרגיות כדי לארגן את עצמו, כך שאין לו הרבה אנרגיה לרפא את עצמו.
כאשר היציבה לא נכונה והאגן לא ישר, נאבקים הפנימיים לא מתפקדים כראוי. בייחוד מערכת העיכול והחיסון. הגוף משקיע יותר מידי אנרגיות כדי לארגן את עצמו, כך שאין לו הרבה אנרגיה לרפא את עצמו.
אחד הדברים הכי מאתגרים שאני עוברת בתקופה הזו הוא ללמוד לנוח.
לראות את המזרון יוגה ולא להתאמן. לשבת על החוף ולא לרוץ או ללכת. אם הגוף לא ישר ואני אלך על משטח לא ישר כמו חוף הים, אני רק אעשה יותר נזק לעצמי.
בתקופה הקרובה אני לא יכולה לעשות שום פעילות גופנית חוץ ממה שנותנים לי בטיפול.
לראות את המזרון יוגה ולא להתאמן. לשבת על החוף ולא לרוץ או ללכת. אם הגוף לא ישר ואני אלך על משטח לא ישר כמו חוף הים, אני רק אעשה יותר נזק לעצמי.
בתקופה הקרובה אני לא יכולה לעשות שום פעילות גופנית חוץ ממה שנותנים לי בטיפול.
אסור לי לאכול מוצרים עם גלוטן, בשר, דגים, ביצים, מוצרי חלב, ירקות סולניים, אלכוהול, טבק וסמים, אוכל מעובד ומתועש ועוד כמה איסורים.
כמובן יש עדיפות גדולה לאוכל אורגני.
כמובן יש עדיפות גדולה לאוכל אורגני.
אני מבינה כמה שגרת הבריאות שלי היא הדבר הכי חשוב. לשמור על הגוף שלי, על המכונה הזו שמחזיקה את הנשמה שלי חיה כאן בעולם.
אני מתמסרת למסע, אני מתמסרת לאנשים שמטפלים בי ולתהליך, אני משחררת אחיזה בכל מה שחשבתי וידעתי, ואני לומדת ומלמדת מחדש את הגוף שלי איך להיות בריא.
אני בסדר עם להרגיש את הכאב הזה כי אני מרגיש אותו כבר מעל 15 שנה. עוד קצת כאב לא יקרה שום דבר נורא.
אני מתמסרת למסע, אני מתמסרת לאנשים שמטפלים בי ולתהליך, אני משחררת אחיזה בכל מה שחשבתי וידעתי, ואני לומדת ומלמדת מחדש את הגוף שלי איך להיות בריא.
אני בסדר עם להרגיש את הכאב הזה כי אני מרגיש אותו כבר מעל 15 שנה. עוד קצת כאב לא יקרה שום דבר נורא.
זה מאוד כואב ליישר גוף עקום
ואת האמת ,
ואת האמת ,
I was never really straight. ;)
כאב פיזי מלווה אותי יותר ממחצית מחיי
אני בת 30 היום, ואני זוכרת שהכאבים התחילו סביבות גיל 12. הכל היה כל-כך מסתורי ולא ידוע, לא ראו כלום בבדיקות הדם או בצילומים.
אבל הכאב תמיד היה שם ואני חשבתי שאני משתגעת. לא ידעתי אם מאמינים לי, אמרו לי זה בראש. לא ידעתי אם אני מאמינה לעצמי. היום אני יודעת.
המסע שלי עם כאב ממשיך ומעמיק.
בגיל 12 קיבלתי ווסת לראשונה. החזה שלי גדל והבנים תמיד ניסו לתפוס לי את הציצי. חוויתי לא מעט הטרדות. אז התחלתי ללכת כפוף ולשמור על עצמי, התביישתי. לאחר זמן מה הגב התחיל לכאוב.
מגיל 14 רציתי להוריד את החזה , רק בגיל 18 עברתי ניתוח להקטנתו.
ההורים עברו גירושים לא פשוטים ואני הייתי תקועה בינהם. יונת דואר המעסיקה מכתבים וכסף בצד אחד של הקיבוץ לצד השני. כמה קשה היה לכם לשים את זה בדואר ולא לשלוח אותי עם מעטפה "על הדרך" כי אני גם ככה בכיוון.
בגיל 12 התחלתי להיום ספורטאית. עשיתי 4-5 אימונים בשבוע, התאמנתי באתלטיקה קלה, כדורסל וכדורגל. הייתי הכי מהירה שיכולתי.
פירקתי לעצמי את הגוף. הברכיים התחילו לכאוב והיו ימים שלא יכולתי לשחק.
התאמנתי מקצועית עד גיל 16-17
בתקופה הזו התחלתי לעשן, למרוד ולעשות שטויות. לא היה אכפת לי מכלום, או שבעצם היה אכפת לי יותר מידי מהכל, רק שיחקתי אותה שלא אכפת לי.
פירקתי לעצמי את הגוף. הברכיים התחילו לכאוב והיו ימים שלא יכולתי לשחק.
התאמנתי מקצועית עד גיל 16-17
בתקופה הזו התחלתי לעשן, למרוד ולעשות שטויות. לא היה אכפת לי מכלום, או שבעצם היה אכפת לי יותר מידי מהכל, רק שיחקתי אותה שלא אכפת לי.
אחי הגדול נהרג כשהייתי בת 16. הפסקתי לעשות ספורט ורק ניסיתי איכשהו לשרוד, אך אף אחד לא גילה לי איך.
אבא שלי היה נכה רוב חיי.
היו לו בעיות באגן. גם הוא היה ספורטאי מצטיין בצעירותו. הוא שחק את הסחוס ומאז תמיד סבל, תמיד כאב. היה על קביים או צלע. כאב היה חלק בלתי נפרד משגרת היום שלנו בבית. קיימנו על אבא, כאבנו את הכאב שלו. אני זוכרת שהייתי עצובה כל-כך לראות אותו סובל.
ראיתי את אבא שלי סובל כל-כך, והרגשתי פחד וחוסר אונים ללא יכולת לעזור לו. אבא שלי עבר שני ניתוחים באגן ולשיקום עצם הירך.
הוא מת לי מול העיניים בגיל 67.
היו לו בעיות באגן. גם הוא היה ספורטאי מצטיין בצעירותו. הוא שחק את הסחוס ומאז תמיד סבל, תמיד כאב. היה על קביים או צלע. כאב היה חלק בלתי נפרד משגרת היום שלנו בבית. קיימנו על אבא, כאבנו את הכאב שלו. אני זוכרת שהייתי עצובה כל-כך לראות אותו סובל.
ראיתי את אבא שלי סובל כל-כך, והרגשתי פחד וחוסר אונים ללא יכולת לעזור לו. אבא שלי עבר שני ניתוחים באגן ולשיקום עצם הירך.
הוא מת לי מול העיניים בגיל 67.
כשהייתי קטנה בערך בת 3-4 התחלתי לצלוע. אף אחד לא ידע למה ומה קרה אז לקחו אותי לבדיקות. כמובן שלא מצאו שום דבר. לאחר כמה שבועות חזרתי ללכת רגיל אך יום אחד אימי שמה לב שכאשר אבא שלי יוצא מהאוטו ומתחיל לצלוע, גם לי יש צליעה קטנה.
אני לא יודעת איך זה הסתדר.
אני לא יודעת איך זה הסתדר.
בגיל 22 אובחנתי בפיברומיאלגיה. מה שאומר שלרופאים אין שמץ של מושג מה קורה לי בגוף . חיברו את הסימפטומים ונתנו שם מפוצץ ומפחיד. חתמו על דף ונתנו כדורים.
לא לקחתי אותם וזרקתי את האבחנה.
התחלתי לחיות בריא ולעשות מדיטציות. להרגיע את המערכת עצבים שלי. זה עזר אך רק מעט.
הגעתי להודו לקליניקה בדרום גואה. עשיתי צילומים ובדיקות והבינו מה קורה לי בגוף. אך לא הבינו איך זה קרה.
אני מטופלת בשיטה מסורתית ממייסור. משולבת תרגילים ומתיחות מאומנויות לחימה, תזונה וניקוי רעלים ועוד.
האני בטיפול אינטנסיבי וניקוי רעלים לשיקום האגן והירך שלי. אני עושה תרגילים ופיזיותרפיה קשה להחזיר את הגוף למצב הטבעי שלו. אני חווה כאב גדול כל יום, אך יודעת שכדי לחוות שיחרור אני צריכה להיכנס יותר עמוק ממה שנכנסתי כל יום.
יש לי יומן שינה ויומן אוכל ואני נמלאה כל יום איך נראה הקקי שלי.
יש לי יומן שינה ויומן אוכל ואני נמלאה כל יום איך נראה הקקי שלי.
ברגע שהאגן לא ישר, עמוד השדרה מסובב, מה שגורם ללחץ על החוליות, כאבים צוואר, כתפיים וראש. בעיות שינה ויציבה לא נכונה. ברגע שצד אחד לא ישר, הצד השני מנסה לתקן ולתמוך. הגוף תמיד יישאף לסימטריות ולפיצוי.
כאשר היציבה לא נכונה והאגן לא ישר, נאבקים הפנימיים לא מתפקדים כראוי. בייחוד מערכת העיכול והחיסון. הגוף משקיע יותר מידי אנרגיות כדי לארגן את עצמו, כך שאין לו הרבה אנרגיה לרפא את עצמו.
כאשר היציבה לא נכונה והאגן לא ישר, נאבקים הפנימיים לא מתפקדים כראוי. בייחוד מערכת העיכול והחיסון. הגוף משקיע יותר מידי אנרגיות כדי לארגן את עצמו, כך שאין לו הרבה אנרגיה לרפא את עצמו.
אחד הדברים הכי מאתגרים שאני עוברת בתקופה הזו הוא ללמוד לנוח.
לראות את המזרון יוגה ולא להתאמן. לשבת על החוף ולא לרוץ או ללכת. אם הגוף לא ישר ואני אלך על משטח לא ישר כמו חוף הים, אני רק אעשה יותר נזק לעצמי.
בתקופה הקרובה אני לא יכולה לעשות שום פעילות גופנית חוץ ממה שנותנים לי בטיפול.
לראות את המזרון יוגה ולא להתאמן. לשבת על החוף ולא לרוץ או ללכת. אם הגוף לא ישר ואני אלך על משטח לא ישר כמו חוף הים, אני רק אעשה יותר נזק לעצמי.
בתקופה הקרובה אני לא יכולה לעשות שום פעילות גופנית חוץ ממה שנותנים לי בטיפול.
אסור לי לאכול מוצרים עם גלוטן, בשר, דגים, ביצים, מוצרי חלב, ירקות סולניים, אלכוהול, טבק וסמים, אוכל מעובד ומתועש ועוד כמה איסורים.
כמובן יש עדיפות גדולה לאוכל אורגני.
כמובן יש עדיפות גדולה לאוכל אורגני.
אני מבינה כמה שגרת הבריאות שלי היא הדבר הכי חשוב. לשמור על הגוף שלי, על המכונה הזו שמחזיקה את הנשמה שלי חיה כאן בעולם.
אני מתמסרת למסע, אני מתמסרת לאנשים שמטפלים בי ולתהליך, אני משחררת אחיזה בכל מה שחשבתי וידעתי, ואני לומדת ומלמדת מחדש את הגוף שלי איך להיות בריא.
אני בסדר עם להרגיש את הכאב הזה כי אני מרגיש אותו כבר מעל 15 שנה. עוד קצת כאב לא יקרה שום דבר נורא.
אני מתמסרת למסע, אני מתמסרת לאנשים שמטפלים בי ולתהליך, אני משחררת אחיזה בכל מה שחשבתי וידעתי, ואני לומדת ומלמדת מחדש את הגוף שלי איך להיות בריא.
אני בסדר עם להרגיש את הכאב הזה כי אני מרגיש אותו כבר מעל 15 שנה. עוד קצת כאב לא יקרה שום דבר נורא.
זה מאוד כואב ליישר גוף עקום
ואת האמת ,
ואת האמת ,
I was never really straight. ;)