מעניין,
איך אפשר להרגיש
קיימות
של חוסר.
אין שם כלום, ועדיין כואב?
זה לא הגיוני. אני לא מצליח לתפוס את זה או לראות את זה, אבל אני פאקינג מרגיש את זה.
התחלתי לדאוג ,
הלכתי לרופא שיבדוק אותי.
שיפתח אותי, שיעזור לי להרגיש פחות.
הגעתי לבית החולים
אני על מיטת הניתוחים
ערום כביום היוולדי
אז הייתי עוד שלם, אני זוכר
הדוקטור מתקרב לגופי...
אני מבקש בקול לוחש
"תחטא את האיזור טוב טוב
איפה שהתער הולכת לחתוך אותי
אני לא רוצה זיהומים"
"בסדר גמור אנחנו נהיה עדינים"
מחייך אליי הדוקטור,
סמן קו לאורך חזי
עכשיו תחתוך בעדינות, בבקשה, כואב לי איפשהו שם, אני לא בדיוק יודע
אבל זה שם, אני יודע
"אני לא רואה כלום" אומר הדוקטור
תפשק עוד את העור, תשים שם עוד אור
תוריד את כל השכבות והחומות
זה באמצע החזה, קצת לצד שמאל
שם באיזור.
אתה רואה?
"לא. אני לא רואה כלום." אומר לי בחדות,
תפתח לי את הלב
תפתח אותו עוד..
תפתח עוד..
תכנס פנימה..
עמוק עמוק..
בעדינות בבקשה, זה כואב..
עכשיו...
אתה רואה שיש לי שם חור?
דוקטור,
אתה רואה שיש לי חור בלב?
"שנייה, אני מסתכל" מתקרב אל חזי, פותח את ליבי.
"כן אני רואה שיש לך כאן חור"
"ידעתי!" אני צועק בכאב, "ידעתי! אז שם כואב לי. כואב לי בחור."
"איך יכול להיות שכואב לך איפה שיש חור, אין כאן כלום". שואל אותי הדוקטור בפליאה.
"אני לא יודע דוקטור, איפה שאין כלום זה איפה שכואב. החור הזה בלב הוא הכאב הכי גדול שיש לי בחיים. בבקשה תעשה משהו לרפא את הפצעים. תן לי מזור לכאבים. תן לי תרופה שתרפא אותי! אני לא יכול לחיות יותר עם הכאב."
הדוקטור מסתכל עליי ומסובב את ליבי, מסתכל עליו ובוחן אותו על כל צדדיו.
"כן, אני רואה כאן לפי הרשומים על ליבך שהחור המכובד נמצא כאן כבר תקופה די ארוכה.
איני בטוח שעוד ניתן לריפוי. אך אני מוכן לנסות."
"בבקשה תנסה אני מתחנן" דמעות זולגות על פניי.
הדוקטור ממשיך להתבונן
"אתה יודע,
כתוב על החור בליבך,
"נעשה על ידי הבעלים"
האם אתה יודע במה מדובר? האם יכול להיות שאתה הוא זה שפוגע בליבך?"
אני מופתע ונעלב.
"שאני אפגע בליבי? איך אני יכול לפגוע בליבי
אני אוהב את הלב שלי! הוא חלק ממני!
למה שאכאיב לעצמי?"
אני עכשיו כועס.
"אני מבקש ממך להסיר ממני את הלב ואת הכאב הזה או למלא לי את החור הזה לעזאזל אני לא יכול לחיות ככה יותר!
הדוקטור מסתכל עליי במבט חומל,
"אני מבין, תן לי לבדוק מה אפשר לעשות. אני רואה שכתוב כאן מאחורי ליבך את הסיבות לחור, מבחינתך. בוא נראה...
ילדות קשה, נטישה, בית אלים, גירושים, מוות, אובדן ופרידה"
"כן כן.. " אני אומר בהתרגשות,
"כל זה באמת קרה!"
הדוקטור מחייך אליי,
"תשמע, אתה לא מיוחד אתה יודע, כולם מגיעים עם רשימה די דומה לשלך.
אז תקשיב טוב אלה הן האפשרויות שלך.
אפשרות מספר אחת,
אנחנו יכולים להסיר את הלב לחלוטין וכך לעולם לא תרגיש את הכאב."
עכשיו אני מחייך.
"אך חשוב לציין, אם אתה בוחר לא להרגיש כאב אתה גם לא תרגיש את השמחה.
אתה מבין? הם מגיעים בחבילה אחת.
החיוך יורד מפניי,
"אני לא מבין"
הוא ממשיך ואומר "חשוב להגיד שגם רוב האנשים שמגיעים עם רשימה דומה, בוחרים באפשרות הזו. חיים ללא כאב, ללא שמחה. וללא לב.
אתה רואה כמה אנשים חסרי לב מסתובבים בחוץ? זה מכוון שהלב שלהם כאב מידי אז הם החליטו להסיר את הכאב. ולא להרגיש יותר. אך הם גם הסירו את השמחה יחד עם הכאב"
אני מבולבל. זה לא נשמע כמו אופציה טובה.
"דוקטור. מה האפשרות השנייה?"
"אז ככה, האפשרות השנייה שלך.."
אומר בקול מתמשך...
"אנחנו נשאיר את הלב, ונמחק את כל הסיבות
שמבחינתך גרמו לחור שעל ליבך להתגלות, מה אתה אומר?"
אני מתרגש.
הוא ממשיך
" אנחנו ניקח לך את הכאב, נמחק את הבית האלים והילדות הקשה, נמחק את המשפחה, בית הספר והביריונות, התאהבויות ופרידות, נמחק מליבך את כל מי שמת ואת כל מי שפגע, נמחוק את כל הכאבים והתסכולים ואת כל מה שהיה בעברך. נמחק כל סיבה לפגיעה.
תתחיל חיים חדשים. נשמע נפלא הא?"
עכשיו אני כבר ממש מקפץ משמחה!
"נשמע נהדר דוקטור! אני רוצה את זה בבקשה! תמחק לי את הכאב. אשלם כל מחיר. תסגור לי את החור בלב. תסיר את כל הסיבות לכאביי!"
הדוקטור מסתכל עליי ואומר
"רק רגע לפני שאתה מקפץ ומחליט, חשוב לציין, שאם אנחנו מוחקים את כל זה מהלב, אנחנו מוחקים זאת גם מהזיכרון, אתה מבין זה מגיע ביחד לרוב, גם כאן בחבילה אחת."
אני שוב מבולבל. "מה זה אומר?"
"זה אומר שאתה תשכח כל מה ומי שאי פעם הכאיב לך."
הוא מחייך אליי.
"זה מה שרצית. מה אתה אומר? זה עכשיו במבצע! 2 במחיר של 1. תור שלם של אנשים מחכים בחוץ במיוחד למבצע הזה!"
אני נושם רגע ותוהה לעצמי.
האם זה מה שרציתי? לשכוח את כולם?
לזה אני עדיין לא מוכן.
"רגע דוקטור, אך מה שלפעמים הכאיב לי, לפעמים גם עשה לי מאוד טוב"
אני שואל ומכווץ פניי.
"כל זה יימחק לי מהזיכרון?"
איפה שהייתה שנאה , הייתה חייבת להיות אהבה, איפה שהיה כאב היה גם ריפוי וחיבור. על כל זה אצטרך לוותר?"
הדוקטור מסתכל עליי, הוא כבר חסר סבלנות .
" כן. אין מה לעשות. התוכנה שלנו ישנה.
אם אתה רוצה למחוק משהו שכואב, באותה נשימה גם יימחק מהזיכרון כל מה שגרם לכאב שלך להופיע,
אם תבחר שהכאב ייעלם, כך גם העונג והשמחה ייעלמו."
הוא אומר בנחרצות חסרת פשרות.
"אין אופציה אחרת.
אז מה אתה מחליט? אין לי את כל הזמן.
בבקשה החלט במהרה, הפטצייט הבא מחכה גם כן להסרה.
מה תרצה לעשות עם ליבך?"
אני מתכווץ מכאב,
"במהרה אני צריך להחליט מה לעשות עם הלב?
רגע רגע.. תן לי לחשוב בבקשה"
אני משחזר בזכרוני את האפשרויות שניצבות מולי.
להסיר את כל הלב בחתיכה אחת...
לא להרגיש יותר כאב, לא להרגיש את החור בלב...
"כן את זה. אני רוצה את אפשרות מספר אחת" מתרגש שסוף סוף החלטתי ואפשר להתחיל בניתוח הלב פתוח שלי.
"אבל רגע. אני נזכר...
איני יכול לדמיין חיים ללא חיבור ושמחה"
מה אעשה...
"אז רק אסיר את כל הסיבות לכאב הלב שלי
ואז הכאב ייעלם. נכון?? אני שואל וממשיך ..
"אמחק את הבית, הילדות, המשפחה, את הזוגיות שלא הצליחה, את המוות והאובדן, את כאב הפרידה, כל מה שאי פעם הכאיב לי, כל מה שאי פעם פגע בי, אני אשכח לנצח ולא אזכר לעולם וכך אהיה יותר שמח ומאושר!"
אני שוב פעם מתחיל להתרגש, ונזכר..
"רגע,
אך אם אמחק את כל מי שאי פעם פגע בי,
כל האנשים האהובים עליי לא היו
כל הדברים הטובים ייעלמו
אם אמחק את הבית והילדות
גם הים והקיבוץ יימחקו, גם הדברים הטובים והנפלאים שקרו.
אם אמחק את הכאב מאימי, אמחק את צחוקה המתגלגל על הספל המסתובב בפארק השעשועים? האם קמטיי חיוכה המנחמים יימחקו גם כן? אם אמחק את כאב הנטישה, אימי תעלם לחלוטין מזכוני?
אם אמחק את כאב לכתו של אבי
אולי הוא אינו יופיע יותר בדלתי?
אם אמחק את כל הדמעות מהכאב, דמעות האושר והתרגשות ייעלמו גם כן?
אם אמחק את כאב האובדן מהמוות
אמחק את החיבור והרגעים היפים?
אני שואל את הדוקטור, מצפה להצלה, לאיזה מילה טובה.
"תעזור לי להחליט דוקטור. מה אעשה? כואב לי כל-כך הלב
אולי תיקח רק את הכאב הזה? ותשאיר את הכאב הזה?"
אני מתחנן לאפשרות שלישית.
הדוקטור אומר לי במבט נוקב,
"תסלח לי אדוני אך אינך יכול לבחור למחוק את זה ולהשאיר את זה, אם אתה מוכן לחיות עם הכאב הזה, אז תקבל את כל הכאבים, הם בדיוק אותו הדבר. ואם אתה לא מוכן לקבל, נסיר את הלב, זו ממש לא בעיה. תוך שנייה אנחנו מוחקים ואתה שוכח הכל. מתחיל חיים חדשים."
אני תוהה לעצמי במשך כמה שניות..
מה לעשות..
מה לעשות עם כאב ליבי..
אני מחליט בקול נחרץ!,
"איני מוכן להסיר את כל ליבי מגופי."
אני חושב לעצמי בתוך עצמי,
"אם אסיר את ליבי,
לא ארגיש עוד כאב לעולם,
כמו שהדוקטור אמר,
אך גם לא ארגיש חיבור שמחה ואהבה?
איני מוכן להסיר אותך!
אני אוהב אותך ליבי
ורוצה אותך בגופי.
אני אוהב את החור שלי,
אני מוכן לחיות עם הכאב, אני מבין שהוא חלק בלתי נפרד ממני. אני לא מוכן לוותר על השמחה!
אלו היו החוויות שלימדו אותי הכי הרבה על אהבה, אלו היו אנשים חשובים בשבילי שעזרו לי לצמוח ולגדול בכל יום
איני מוכן למחוק אותם מחיי!"
אני שוכב על מיטת הניתוחים
עורי מדמם וליבי פתוח לרווחה
עכשיו אפשר לראות את כל פצעי המלחמה
הדוקטור מבקש ממני לקבל החלטה.
"אדוני, לסגור את הלב? להסיר את הכאב?"
אני לוקח נשימה עמוקה ואמיצה ומקבל החלטה.
אני יודע שליבי הולך להישאר בדיוק באותה הנקודה.
אני מבין שהחור עושה אותי מי שאני.
אני לא מוכן לוותר על הכאב שבנה אותי
אני לא מוכן למחוק את כל החוויות והאירועים והאנשים שעשו אותי מי שאני היום, אני לא מוכן לוותר על האהבה.
אני אומר לדוקטור
"תסגור אותי ותשאיר את החור"
"להשאיר את החור?" מתפלא הדוקטור
"אתה בטוח שאתה מוכן לחיות עם הכאב?"
אני נושם עמוק. אני בטוח בעצמי, אני חוזר ואומר בקול חזק.
"אני מוכן לחיות עם הכאב שלי דוקטור, ואני לא מוכן לוותר על השמחה ועל האהבה,
אני לא מוכן לשכוח את אבי ואימי ואחיי, אני לא מוכן לסגור את ליבי לעולם"
אני מבקש ממנו לסגור את חזי, ולהשאיר שם פתק כאן ממני, ליד הצלקת.
"את הלב הזה לא להסיר לעולם"
הוא מחייך אליי, "זו ההחלטה הכי טובה שמישהו קיבל כאן.
אתה יודע, תמיד יש עוד אפשרות שרק מחכה להתגלות בתוכך."
הוא ממשיך ואומר
אני תופר את החזה שלך, ומשאיר את ליבך פתוח, אני משאיר את הכאב ואתה לא תוותר על השמחה ועל האהבה"
אני מנגב את הדמעות מלחיי,
"כן, אני מוכן להמשיך את חיי בדיוק ככה" אני מקבל בשמחה את ההחלטה החדשה.
"אבל דוקטור,"
אני אומר בלחישה.
"אולי אפשר לשים איזה פלסטר קטן, ככה רק להרגעה?"
;){kind=link}