רק עכשיו כשאני שוכב במיטה שלי בארץ זרה, תשוש ועייף אחרי שבוע ללא שינה,
רק עכשיו כשאני רחוק מכל מה שידעתי והכרתי, כשאין לי את התמיכה של המשפחה והחברים, של המדינה שנולדתי בה, רק עכשיו אני מבין.
רק עכשיו כשאת רחוקה מאי פעם, אני מבין כמה אני לבד.
רק עכשיו כשגופי מלא בכאב ואין לי סמים לטשטש
רק עכשיו כשהשעה 3 בבוקר ואני מתהפך בפעם הלא יודע כמה,
אין כדורים שיעבירו את הכאב, אין אלכוהול מסיבות ונשים שיעבירו את הבדידות.
רק עכשיו אני מבין.
כמה ניסיתי לברוח מכל מה שמכאיב, כמה מילאתי את עצמי כדי לא להרגיש.
כמה שנים בזבזתי במסיבות ואירועים בליראות ולהיראות, רק כדי לא באמת לראות,
רק עכשיו אני מבין.
את עצמי ואת הכאב שלי.
את הכאב שנאסף על כתפיי במשך שנים רבות, את המשקל העודף שסחבתי על עצמי.
הייתי צריך להוריד 12 קילו ממשקלי ולראות את עצמותיי הכואבות, כדי לראות את עצמי.
כדי להבין כמה הסתרתי.
כמה מילאתי את עצמי באוכל כל פעם שהרגשתי חלש,
כמה מילאתי את עצמי בזמן מסך כדי לא להרגיש לבד.
רק עכשיו, ברגע זה, אני באמת רואה את עצמי בבירור.
רק עכשיו באמצע הלילה, לבד במדינה זרה,
אני סוף סוף יכול לראות כמה לא ראיתי את עצמי כל חיי.
רק עכשיו כשהכאב כל-כך קיים, זה הדבר היחידי שקיים,
אני צולל לתוכו ורואה שהוא לא כל-כך נורא כמו שסיפרו לי.
רק עכשיו.
כשאני בן 30 ואמא שלי לא נמצאת איתי לחבק ולנחם, ואת לא כאן לאהוב ולגעת, אני נשאר עם עצמי בלילות ללא שינה, ורק עכשיו אני מבין.
העיניים שלי עייפות מחוסר שינה ונוצצות מדמעות מלוחות שלא מפסיקות לרדת,
אני בוהה בחשכה של ליבי ושל חיי,
סוף סוף אני יכול לראות.
את הדרך שעשיתי, עד להודו ברחתי, כדי למצוא את עצמי בדיוק באותו המצב, לבד וכאוב.
רק עכשיו אני מבין כמה סגרתי ושמרתי על עצמי מהעולם,פ
כמה ניסיתי לברוח, כמה פחדתי מכולם, אך בעצם פחדתי רק מעצמי.
רק עכשיו אני מבין כשאני בורח, אני בורח מעצמי .
זה לא משנה לאיזה קצה מרוחק אברח על הפלנטה הזו, תמיד אברח מעצמי, ותמיד אברח עם עצמי.
אני עדיין כאן.
רק עכשיו אני מבין שאין לאן
רק עכשיו אני יושב במקום ובאמת נמצא עם עצמי, נושם לתוך הכאב המשתלט על עצמותיי.
רק עכשיו כשאין לי אותך, אני מבין כמה אני בעצם ריק.
ואיזו תחושה מרגיעה זו לדעת שיותר נמוך מזה אין. יותר לבד מזה, יותר כואב מזה אין.
אני בגיהנום , מי אמר שצריך למות כדי להגיע אליו.
רק עכשיו אני נותן מקום, לכל מה שאיבדתי
רק עכשיו כשאני בוהה בחושך של הלילה הלא נגמר,
בוהה לתוך האפלה שבאמצע החזה שלי,
היא כבר לא כל כך כבדה.
היא אפילו מרגישה לי כמו חברה טובה.
רק עכשיו כשאני בגמילה מכל מה שידעתי הכרתי ואהבתי
אני מתחיל לאהוב את עצמי.
רק עכשיו אני חוזר לחלום בשעות הבודדות שאני מצליח לישון, אני חוזר לחלום.
רק עכשיו.
;){kind=link}