ההימנעות מהכאב היא מה שמכאיב

ההימנעות שלנו מכאב היא מה שגורם לנו לכאב. 

ואני אסביר. 

כל מה שגורם לנו להתרחק ממי שאנחנו חושבים שאנחנו מכווץ ומכאיב לנו. אנחנו לא רוצים להסתכל על זה, לא מוכנים להביט לזה בעיניים. ננסה להעיף את זה ולהוציא את זה מחיינו. 

כל דבר שבא לפקפק לרגע במי שאנחנו חושבים שאנחנו, מי שהחלטנו שאנחנו, גורם לנו לכאב ואנחנו פשוט נמנעים מלהרגיש את הכאב הזה. הכאב הזה זה מה שיגרום לנו לצמוח ולהתפח, להשתנות ולצאת מעצמינו.

לחפש אחר חוויות אופטימיות וחיוביות, לרצות כל הזמן להיות שמח ומאושר, להיות כל הזמן אופטימי, לנסות להשתפר כל הזמן ולהיות יותר טוב- זה כשלעצמו חוויה שלילית.

לקבל את החוויות השליליות שלנו, להיכנס ולהעמיק בחשכה שבתוכנו, לאמץ ולהעריך את הקשיים והאתגרים שלנו, להתמסר לכאבים שלנו, להכיר בכישלון שלנו, בחולשות שלנו, וללמוד לחיות איתם בחיבוק דוב,

זה כשלעצמו חוויה חיובית בחיינו.

The desire for more positive experience is itself a negative experience. And, paradoxically, the acceptance of one's negative experience is itself a positive experience. (Mark manson)

נכון, זה מטמטם את השכל. תנשמו לזה.

הפילוסוף אלן וואטס קרא לזה

"the backwards law"

להכחיש את הכישלון- זה הכישלון.

להרגיש בושה על הבושה שלנו- מייצר בנו עוד בושה.

ככל שאנחנו שואפים להרגיש טוב, כך אנחנו מרגישים פחות טוב.

ככל שאנחנו מנסים להשיג משהו, אנחנו רק צורבים בתוכנו את החוויה שאין לנו את המשהו הזה.

ככל שאנחנו מנסים להיות יותר טובים כך אנחנו נהיים מתוסכלים יותר.

ככל שתנסה ותרצה להיות עשיר יותר ולהרוויח יותר כסף, רק תגדיל את החוויה שאין לך מספיק,  ותרגיש תמיד עני בתוכך. זה לא משנה כמה כסף יש לך בבנק.

ככל שנרצה להרגיש יותר אהובים ושמחים

כך נרגיש יותר בודדים ועצובים. בלי קשר לאנשים שסובבים אותנו.

ככל שנרדוף אחר יופי חיצוני, ככל שננסה להיראות יותר טוב, ככה נרגיש בתוכנו יותר מכוערים, נרגיש יותר חוסר ביטחון. זה בכלל לא משנה איך אנחנו נראים. 

ככל שנרדוף אחרי זה, רק מרגיש שאין לנו את זה.

אתם מבינים? זה מיינד פאק רציני.

הפילוסוף Albert Camis אמר 

"You will never be happy if you continue to search for what happiness consists of. You will never live if you are looking for the meaning of life"

ואז אחד יבוא ויגיד, אז מה אני אמור לעשות? לא לרדוף אחר הגוף שאני רוצה, לא ללכת לחדר כושר כל יום? לא לקנות את המכונה שעושה ריבועים בבטן?

לא לצאת לעבודה בחמש בבוקר ולחזור בעשר בלילה, לא להביא כסף הביתה? מה אני אעשה? איך אשיג את מה שאני כל-כך רוצה אם לא אתאמץ להשיג אותו?

פשוט לזרוק את כל המטרות שלי לפח?

או. טוב ששאלת.

The backwards law עובד ברברס.

Not giving a fuck works in reverse.

שמתם לב איך לפעמים כשאנחנו משחררים הדברים מגיעים בדיוק בזמן הנכון? שמת לב איך כשהפסקת לרדוף זה הגיע אלייך בקלות?

כשמשחררים ומפסיקים לנסות ככ חזק, זה מגיע.

כשלוחצים ומתעקשים בכוח- זה בורח

כשאתה לא מצליח, אתה לומד.

כישלון בעסק מביא להצלחה, אם אתה מצליח ללמוד ממנו איך להשתפר. אם אתה מודה ומאמץ את הרעיון שנכשלת, אתה תצא חזק יותר מהצד השני ותבנה עסק יותר מצליח.

הכאב שאתה מרגיש בחדר הכושר- זה מה שגורם לשרירים שלך להתחזק.

הניקוי רעלים המזדיין שאני עושה- עושה אותי יותר בריאה.

הנפילה שהייתה על הבמה, גרמה לכולם לעמוד ולמחוא לי כפיים.

הימנעות מכאב- זה כשלעצמו מביא לנו סבל.

הימנעות מחוויית שליליות- היא חוויה שלילית. לרדוף אחר חוויות חיוביות- היא חוויה שלילית.

לאמץ את הבושה, הכאב, הכישלון, החולשות, המקומות שאנחנו לא מצטיינים בהם-

זו ההצלחה האמיתית. זו חוויה חיובית.

הזמרת פיה הנהדרת שרה

"I am beautiful and fucked up in the most glorious way"

לשיר באהבה את הדפיקות שבנו, זו האופרה האמיתית. זה מוכר את כל הכרטיסים.

לקבל את הכאב שלנו ואת הכישלונות שלנו, להרגיש את הכאב, לשאוף אל הכאב, זה מה שיצמיח אותנו.

תנשמו לזה. יכול להיות שאתם מרגישים שזה לגמרי בולשיט מה שאני כותב כאן, יכול להיות שאתם רוצים לסגור את הבלוג ולא לקרוא אותו לעולם, כי אני מותח את הגבולות שלכם, אני גורם לכם לפקפק באמונה הכל כך מודרנית שכאב זה רע ותמיד צריך להיות אופטימי.

האמונה הזו מכאיבה לנו. כי ברגע שאנחנו לא אופטימיים אנחנו ישר מרגישים לא בסדר.

תחבקו את הכאב והצער שלכם.

הימנעות ממאבק- היא מאבק.

הימנעות מכאב-תביא כאב.

החיים הם כבר צורה מסויימת של סבל וכאב. אנחנו כאן להתגבר עליו, כדי להתגבר עליו צריך לעבור דרכו.

להיכנס לכושר מצריך מאיתנו למתוח את השרירים לאיפה שהם לא היו קודם, זה כואב ומתסכל לפעמים- אך זו הדרך היחידה.

כאב וסבל הם חלק מהחיים. עוד חוט בתוך מארג שלם של חיים. לנסות להתעלם מהם, לסגור ולהשתיק אותם, זה להתעלם מחלק מכובד ונכבד של החיים. 

מהאתגרים, הכאבים, והקשיים הגדולים ביותר של חיי צמחתי, למדתי והתפתחתי הכי הרבה.

להסתיר מה שמעורר בנו בושה, זו צורה של בושה.  לרקוד את הבושה, זו ההצלחה והגאווה האמיתית.

להתגאות בכישלונות שלנו ובטעויות שלנו, לחבק ולהודות בהם ולהם, זו הדרך לצמוח ולהיות אנשים טובים יותר.

אם נגיד לעצמינו שאנחנו שמחים מאושרים ואופטימיים כל היום, נתעלם מחלק מאוד חשוב וכן, מסריח של החיים. אבל זה חלק ממש חשוב של החיים. דרך הכאב אנחנו למדים וצומחים. אין ממה לפחד. אין ממה להימנע. 

תצללו לכאב, תחבקו אותו, ותצמחו מרפש נפשכם כמו הלוטוס היפייפה ביותר בביצה המסריחה.

להיות בדיכאון ולנסות לצאת ממנו, זה רק מכניס אותנו יותר לדיכאון.

להיות עצוב ולקבל עצה שמחה ואופטימיות, רק מעלה לנו את העצבים. אבל כשמישהו יושב איתו ועם הכאב שלנו, זו רפואה. תשבו עם הכאב שלכם, אל תתעלמו ממנו. תשאלו אותו מה הוא צריך. בדרכ הוא מבקש הכרה. תכירו בו ותכירו אותו. תבינו מה השורש שלו, מה האמונה שהוא יושב עליה.

ההימנעות מהכאב מכאיבה, חוסר הקבלה של הכאב מכאיבה, לא הכאב עצמו.
אז כשכואב לכם, אל תברחו. אל תמנעו.תסתכלו פנימה על האמונה שיושבת שם, היא מה שגורם לכם לכאב. לא האדם שבחוץ.

אם מישהו צועק לך בכביש שאתה נהג חרא ואתה נפגע ומתעצבן, האמונה שיושבת שם כנראה קשורה לכך שאתה נהג טוב, או צריך להיות טוב בהכל. תשנה את האמונה.

אם מישהו אומר לך שאתה ביקורתי ואתה נפגע,  כנראה שיש שם אמונה שתמיד צריך לקבל ולחמול על הכל, אבל לפעמים לא צריך לקבל הכל.

אם קשה לך להגיד לא ולדחות מישהו, יכול להיות שיש שם אמונה שאתה צריך להסכים להכל, אין לך גבולות ברורים, ואתה צריך לעשות טוב לכולם. אם תגיד למישהו לא, אתה תפגע בו, וזה ירחיק אותך ממה שאתה חושב שאתה צריך להיות.

אם לא תפחדו מהכאב שלכם, אם לא תפחדו להסתכל פנימה על האמונות שמגבילות אתכם למי שאתם חושבים שאתם צריכים או לא צריכים להיות, תהיו חופשיים.
תהיו בלתי מנוצחים. מי שלא מפחד מכאב יכול לחיות את החיים במלוא עוצמתם.