אהבה רומנטית השקר הגדול

מוכנים לאמת?

מוכנים להתבונן בשקרים שמכרו לנו כל חיינו?

כמה אתם מוכנים להסתכל פנימה ולהתבונן באמונות שיושבות עמוק בתוך ליבנו ובשקט בשקט אוכלות אותנו?

בשקט גורמות לנו סבל גדול...

מכרו לנו רעיון ובלענו אותו ואמרנו טעים.

מכרו לנו רעיון זול כדי שנהיה חלק מתעשייה זולה. תעשייה מזוייפת המגלגלת מיליוני דולרים בשנה.

כן אני מדברת על חתונות, אבל זו רק תוצאה אחת מהרעיון שמכרו לנו. שלא תטעו, אני לא אומרת שכל חתונה סופה גירושים, לא הכל בזבוז כסף ומשאבים (בעיקר של הורינו), לא כל טקס הוא זיוף גדול.

אבל הרעיון שיש לרובנו על מערכות יחסים רומנטיות, זה בולשיט אחד גדול. ענק. עצום. וכדאי שנתעורר מהחלום ונבין שהכנסו את עצמינו לסיוט. אנחנו מתאהבים סדרתיים, מכורים לסרוטונין ודופאמין, מכורים להיי ומסניפים התאהבות כאילו הייתה קוקאין קולומביאני. ואני אוהבת קולומביאניות, אך לא אוהבת שקרים.

בנינו על השקר הזה אימפריות. הקמנו עליו משפחות והבאנו ילדים. הרגנו ורצחנו והשמדנו עמים בשם ה"אהבה".

יצאנו למלחמות לאורך כל ההיסטוריה בשם האידיאל, בשם האהבה לאל אחד.

פעם זה היה בגלל שהנסיך מהאימפריה השכנה גנב את הבחורה של המלך, ועכשיו צריך להביא אותה חזרה לממלכה ובדרך להרוג אלפי חפים מפשע, היום זה מחבלים מתאבדים שמפוצצים מועדונים של הקהילה הלהטבאקית, או אוטובוס מלא בילדים, או כפר במקום מרוחק אבל לא ככ.

איך הכל מתחבר אתם שואלים...

אהבה רומנטית. ואידיאל שקרי.

Crazy in love. Falling in love. Mad love.

היא מהאשלייות הכי גדולות של התרבות המודרנית. 

תודה להוריי היקרים שמעולם לא חיו את האשליה הזו, אפילו מתחת לחופה הם לא היו מאושרים, כבר שם הם ידעו שזה הסוף ולא ההתחלה. הם עשו מה שהם היו צריכים לעשות כדי להקים בית ולגדל משפחה, לא כי הם רצו, כי החברה וההורים ציפו מהם. 

תודה שחוויתי כאב וסבל גדול בבית שנולדתי בו, לא גדלתי באשלייה שאהבה תציל אותי, שאדם אחד ימלא אותי. כן נפלתי לזה לעיתים דרך התאהבות והפרשת הורמונים שלא בשליטתי. ואולי כל זה נכתב כי לא הייתה אהבה בריאה בבית שלי וגדלתי בחוסר אמונה לדבר הזה.

אך כן חשוב להגיד שאני מאמינה באהבה, נקייה ואוהבת. אהבה קיימת בעולם ואחרי הכל,

 הכל מוביל אותנו לגדול ולהתרחב אליה.

אהבה רומנטית כמו שאנחנו מכירים וכלכך משתוקקים אליה, היא רעילה, היא אהבה מצמצמת. אהבה של ציפיות והשלכות, אהבה ששווה למות בשבילה היא לא אהבה, אהבה בה אנחנו שוכחים את עצמינו ואת הרצונות שלנו כדי להישאר רצויים, היא לא אהבה.

אני מאמינה באהבה. אך לא אהבה שמסירה אחריות ומבקשת הצלה. כזו אהבה אני לא רוצה.

אהבה רומנטית זה סרט דיסני שמוכר הרבה יותר מידי כרטיסים ממה שאמור למכור.

לרעיון של אהבה רומנטית יש הצלחה מסחררת אך אף אחד לא באמת מצליח להשיג אותו.

זה אמור להיות סרט קומדיה שלא נפסיק לצחוק על עצמינו בתוכו. החיים שלנו הם דרמה רומנטית מוסוות ברעיונות מזוייפים של אהבה. המושג "אהבה" כבר מצוץ מהתחת. ואין לנו מושג בכלל מה הוא אומר.

והוא עדיין המוצר הכי מבוקש בשוק מלא בשר. כאילו שאפשר באמת להיות מסופקים מביס אחד. הרי אם נמצא את החתיכה הכי יפה ומתאימה ונחזור איתה הביתה, נגיע הביתה נישב לארוחת ערב ונחשוב על כל החתיכות שהשארנו לבד בשוק,

וגם אותן נרצה לחזור ולהציל במחיר של 2+1.

להסתפק באהבה רומנטית, באהבה של אדם שימלא אותי, ירפא אותי, שאיפה זו לא אפשרית והיא מביאה לחיינו כל-כך הרבה סבל. אנחנו לא יודעים מה היא אהבה כי למדנו ממקורות לא אמינים. אף פעם לא לימדו אותנו לאהוב את עצמינו כמו שאנחנו. הרעיון של אהבה רומנטית יכול להיות מאוד מושך ונוצץ אך הוא שיקרי לחלוטין. ואנחנו לא מצליחים לראות את זה אז אנחנו מקפצים מקשר לקשר ומקווים לאחד שיבוא על סוס לבן וייקח אותנו אל עבר השקיעה. אנחנו לא נשארים מספיק זמן במקום אחד, אנחנו כל-כך מפחדים מהתחייבות. אנחנו מכורים לגבוהים ולנמוכים ומקפצים בינהם, ולא מבינים למה הבית שלנו לא שקט. אנחנו לא שקטים מבפנים. אנחנו לא אוהבים את עצמינו. 

בעבר לא העריצו, חגגו וקידשו אהבה רומנטית כמו שאנחנו מקדשים אותה היום. הם צוחקים עלינו. פספסנו את כל הרעיון. נשאבנו ככ עמוק להזייה שרק עליה אנחנו כותבים שירים, רק עליה כותבים מחזות ומה שלא נכתב עליה, מתפרש כנכתב עליה.

ברוב התרבויות בעבר בני הזוג נבחרו מתאמי נוחות, סטטוס משפחתי וחברתי, ההורים, הקהילה, המנהיג או הצ'יף החליט מי מתאים למי והיה שידוך בהסכמת המשפחות. בני הזוג הקימו בית ומשפחה כי זה מה שהיה צריך לעשות. זה היה הכי נוח ומכוון שאתה לא בחרת את בת או בת הזוג שלך גם לא היה לך את האופציה להחליף אם אתה לא מרוצה. קיבלת אחד ונשארת איתו עד הסוף המר. כמה פשוט.

אהבה הייתה משהו שעושים כי הוא הכרחי ולא מתוך התאהבות משוגעת. יותר חשוב היה לשרוד, לדאוג לעזים לכבשים ולשדה. לאדם לא היה אכפת מלהתאהב עד כלות. זה רק היה מפריע.

בחברה שלנו היום, אנחנו מקבלים זקפה במוח מהפרשה הורמונלית של הורמונים שגורמים לנו להרגיש טוב ואנחנו מתמכרים. אנחנו מקדשים, משיכה פיזית כאילו הייתה הספר הקדוש.

 אנחנו מקדשים את האיחוד הזוגי, חתונה היא ערך עליון וסמל להצלחה בחברה שלנו. זה כבר לא משנה עם מי אתה מתחתן העיקר שתעמוד מתחת לחופה ותראה לכולם כמה אתה מוצלח ומאושר. אם מישהו הסכים להתחתן איתך אתה יכול למות בשקט, הגעת אל היעד. ואם הבאת כמה צאצאים לעולם אתה יכול לפרוש לפנסיה מוקדמת, עשית את שלך. אתה אפילו לא צריך לחנך ולאהוב את הילדים שלך. 

למרות הנדרים והקידוש ומליוני השקלים שאנשים מוציאים על הטקס השטותי הזה, למרות שהזוג כנראה יתגרש מתישהו בחייהם כי אין מה לעשות , הסטטיסטיקה לא משקרת. אנחנו ממשיכים עם המנהג המוזר הזה. ממשיכים להשתוקק ולתהות למה זה לא מצליח לנו. 

ובעולם של היום, יש כל-כך הרבה אופציות בחוץ שאנחנו תמיד רואים מה אנחנו מפספסים, על מה וויתרנו, במי לא בחרנו. אנחנו תמיד חושבים מה עוד אפשר להשיג, מי נמצא שם שיותר מתאים לי מהאדם שבחרתי לי, אנחנו נותנים לספקות לשלוט עלינו ורוב הזמן חשובים מה היה קורה אם לא הייתי בוחר באדם הזה. השפע מבלבל ואנחנו תמיד חוששים שיש יותר טוב ממה שקיים. לחשוב שתמיד יש יותר טוב ולשם צריך לשאוף זה מקור לסבל בלתי פוסק. 

סיפור האהבה המפורסם שעד היום מוכר מיליוני כרטיסים, בין רומיאו ויוליה, לא הובן כראוי. ולא רק שהוא לא הובן ראוי שינינו לו את כל הקונספט. שייקספיר היה נחנק אם היה יודע. הסיפור של רומיאו ויוליה זהו אינו סיפור אהבה, אלא מחזה שבא לזלזל באשלייה של האהבה הרומנטית והזוגית. הוא בא לצחוק עליה ועל כמה אנחנו טיפשים בתוכה.

המשפחות של רומיאו ויוליה שנאו אחת את השנייה. לילה אחד רומיאו התגנב למסיבה שהוריס של יוליה אורגנו כי הוא היה שמוק. יוליה ראתה את הבחור ומלאך לחלש לה מילים יפות לאיסור החלצתיים. היא התרגשה כולה וברגע אחד התאהבה . אהבה ממבט ראשון.

הוריה של יוליה לא הסכימו לה להיות עם רומיאו מה שגרם לזוג לרצות עוד יותר וכעבור יום אחד של הכרות החליטו השניים להתחתן. כן כי זה הדבר ההגיוני ביותר לעשות. מתבגרים טיפשים.

הוריה של יוליה כעסו ולא אישרו את החתונה

אז היא החליטה לעשות תרגיל ולגרום להורים שלה לחשוב שהיא מת. יוליה שתתה שיקוי שגרם לה לשינה עמוקה במשך יומיים, רק החכמה שכחה לספר לרומיאו על התוכנית שלה. לאחר כמה שעות רומיאו הגיע וראה את אהובתנו שוכבת ללא רוח חיים וחשב לתומו שהתאבדה. מתוך סבל וכאב רב, וברוב טיפשותו הוא החליט גם כן להתאבד ולסיים את חייו. כי החיים לא שווים בלי אהובתו שהכיר יום קודם לכן. כמובן שכעבור יומיים יוליה התעוררה מהתרדמת וראתה את רומיאו אהובה מת לצידה. יוליה הרגישה סבל רב והחליטה גם כן להרוג את עצמה. כי החיים לא שווים בלי רומיאו אהובה. הם היו שני סתומים שמתו רק כדי להוכיח כמה הם סתומים. שייקספיר מתהפך בקברו שנקבעו לו את המחזה. שהפכנו את המחזה הענק הזה שכתב לסמל האהבה האולטימטיבית. והשיקרית. 

לקחנו משם את השיעור הלא נכון. אף אחד בשום מקום בעולם לא שווה את החיים שלך, לא שווה שתמות בשבילו. שום ערך, שום אלוהים, שום אידיאל, שום אמונה, לא מספיק חשובים כדי שתאבד את חייך.הדבר הכי יקר שקיבלת. הרי גם ככה תמות בסוף, זה הרי הדבר היחידי שאנחנו יודעים בוודאות. כולנו נמות בסוף. ואין לדעת מתי יגיע הסוף. העיניין הוא לא למצוא סיבה למות, כי אנחנו מתים גם בלי סיבה. העיניין הוא לחיות במלוא העוצמה. העיניין הוא למצוא אמונות וערכים שנותנים לנו סיבה לחיות, ואם הם נותנים לנו את הרצון למות, הן לא אמונות שטובות לנו ואנחנו חייבים לשנות אותם כמה שיותר מהר.

מערכות יחסים רומנטיות כמו שאנחנו מכירים אותן הן רעילות והרסניות.

הן שואבות אותנו למעגל של סבל לקורבנות. הן תמיד מגיעות עם ציפיות ואכזבות.

יש לנו ציפיות שתמיד יהיו שם בשבילנו, כמו אמא שתמיד צריכה להיות בשביל התינוק שלה, אחרת הוא ימות, יש לנו ציפייה שכל הזמן יתמכו בנו ויחמלו אותנו, יש לנו ציפייה שיוכיחו לנו שאנחנו הכי חשובים, שאותנו ויאהבו אותנו ללא תנאים. 

האם אנחנו אוהבים את עצמינו ללא תנאים? איך אפשר לצפות שמישהו אחר יעשה זאת?

אנחנו מצפים שבן או בת הזוג יצילו אותנו מהבעיות האישיות שלנו, יפתרו לנו אותם, ירפאו אותנו מהחוסר והכאב שלנו. אנחנו מצפים שישלימו לנו את המקומות שאנו מרגישים בהם רייקנות. 

וכשזה לא קורה, אנחנו מאשימים את בן או בת הזוג שלנו שהם לא שם בשבילנו, שהם לא מספיק רגישים, שהם לא תומכים בנו. שלא אכפת להם. האם לנו מספיק אכפת מעצמינו כדי שנפתור לעצמינו את הבעיות שלנו?

אנחנו משליכים על בן הזוג את הכאבים שלנו שכבר קיימים בנו מלפני שנים אך לא עצרנו לרגע להתבונן בהם ולשנות אותם.

אהבה רומנטית קיימת בסרטי דיסני ואנחנו מנסים להחיות את הסרט בחיינו, ללא הצלחה. אף פעם ללא הצלחה. אולי אחת למיליון שומעים על זוג מוצלח שכזה, וגם זו רק מעטפת. אין כזה דבר מערכת יחסים ללא אתגרים ובעיות, ללא כאב וחוסר הבנה. זה לא קיים.

אנחנו נכנסים ויוצאים מקשרים רומנטיים בתקווה למצוא את האחד או האחת שסופסוף נהיה מאושרים איתם. אנחנו מסתכלים החוצה ומחפשים אישורים, אהבה והשלמה, ולא עוצרים לרגע לחשוב למה אנחנו לא שלמים בעצמינו, בזכות עצמינו. 

אנחנו לא מצליחים לגרום לעצמינו להיות מאושרים ואנחנו מצפים מאדם אחר לעשות אותנו מאושרים. אנחנו נותנים לבני הזוג שלנו את הכוח על הרגשות שלנו ואנחנו משליכים עליהם את האחריות לאושר שלנו ולסבל שלנו. "אני מרגיש ככה, כי עשית ככה". 

"אם לא תתנהג בצורה הזו אני לא אתעצבן."

"איך אתה מצפה שאגיב כשככה אתה מתנהג?" מלאים בהשלכות והאשמה.

תתאפס על עצמך. אתה מרגיש ככה כי אתה לא מאושר בתוכך. כי אתה כאוב בלי קשר לאדם שמולך. אך אנחנו ממשיכים לצפות ולצפות ולהתאכזב וממשיכים לשים על העולם את כל הבעיות שלנו והכאבים שלנו, מחכים שמישהו שם יבוא להציל אותנו. ןיסחוף אותנו לתוך סרט דיסני שאין לו סוף. אנחנו מחפשים את הסוס על הלבן והשקיעה, אך לא מוכנים לימים הקשים והמאתגרים. אנחנו לא מוכנים לחוות קשיים ולהסתכל אל תוך עצמינו ולראות שאנחנו לא באהבה אז אנחנו משליכים הכל החוצה בתקווה שמישהו יתפוס ויגיד לנו שהכל בסדר, שאנחנו בסדר. אבל אנחנו לא בסדר, ואם נבין את זה, נוכל באמת להביא שינוי משמעותי לחיינו.

אנחנו חושבים שאנחנו צודקים כל הזמן ומנסים להוכיח את זה כל הזמן, אנחנו חושבים שאנחנו יודעים מה נכון ולא נכון. לעצמינו לבת או בן הזוג שלנו, לחברה, למדינה, לעולם. כל-כך יהירים ומרוכזים בעצמינו. האמת כואבת אך היא הכרחית להבנה כדי לשנות.

במערכות יחסים רומנטיות אנחנו כל הזמן מבקשים אישורים שאנחנו בסדר, מבקשים אישורים שאנחנו אהובים במקום לדעת שאנחנו אהובים בלי כל קשר לאדם שמולנו. אתה אהוב מעצם היותך אתה. את אהובה בלי לעשות שום דבר  גם אם את לא רואה את זה וגם אם אף אחד אחר לא הבין את זה עדיין. אנחנו אהובים בלי קשר למה אנחנו נותנים או לא נותנים. אנחנו אהובים מעצם היותנו אנחנו.

אם היינו מבינים את זה לא היינו נכנסים כל הזמן למקומות של ריצוי, מורידים את עצמינו ומתפשרים על עצמינו כדי שימשיכו לאהוב אותנו, כי אנחנו לא מספיק אוהבים את עצמינו כי אנחנו לא מבינים שאנחנו נהדרים גם בתי שיגידו לנו שאנחנו נהדרים  האמת כואבת אך זו האמת. ואשליית האהבה הרומנטית היא מזוייפת ומחריבה אותנו מבפנים, היא שקר אחד גדול שאנחנו מנסים בכל כוחנו להיאחז בו. אנחנו חושבים שהאדם שהתאהבנו בו עדיין שם לאחר שנה, ואנחנו כל הזמן מצפים לחזור לתקופה של הפרשת הסרוטונין והדופאמין. אז בתקופה ההיא שהכל היה מדהים עם פרפרים בבטן והתרגשויות בלתי פוסקות. אז התקופה ההיא שלא שמנו לב לכל השיט שהאדם עושה כי היינו עיוורים מאהבה והורמונים שמופרשים בכמויות אדירות במוח שלנו, ממש כמו קוקאין. אהבה רומנטית היא כמו קוקאין, והיא משפיעה בדיוק אותו דבר על המוח שלנו. היא נותנת לנו היי שלא הרבה דברים אחרים נותנים לנו. ואנחנו כל הזמן שואפים להגיע לאותו ההיי. אנחנו מכורים. ג'אנקים של "אהבה". כל רגע צריכים עוד מנה ועוד מנה. ואם אין לנו מנה אנחנו כואבים, בודדים, חסרים. מרגישים שחלק מאיתנו נתלש. אנחנו לא מלאים בעצמינו ואנחנו מצפים שבן או בת הזוג שלנו ימלאו אותנו. אנחנו מצפים שהאדם שמולנו יתנהג כמו שאנחנו רוצים שיתנהג בהתאם לרגשות ולצרכים שלנו. מצפים שהאדם יידע בדיוק מה להגיד ומתי ואיך. כאילו שאנחנו יודעים מה טוב בשבילנו.

אנחנו יודעים כלום ושום דבר על מה טוב או לא טוב לנו, מה נכון או לא נכון שיקרה. מהאתגרים הגדולים של חיי, מהימים ה"רעים", האבל והאובדן, הפרידות והקושי, צמחתי ולמדתי הרבה הרבה. אז מי יודע מה נכון או לא נכון?

במערכות יחסים רומנטיות אנחנו נכנסים ל"משולש הדרמה" בלי סוף.

קורבן-פוגע-מושיע

אנחנו מנסים להושיע ולהציל את בני הזוג שלנו מהבעיות שלהם, לפתור להם את הבעיות, לנסות שתמיד יהיו שמחים ומאושרים, תמיד להגיד להם כן כדי שימשיכו ויאהבו אותנו. אנחנו לוקחים על עצמינו את האחריות על הרגשות שלהם ועל החיים שלהם, כאילו אנחנו אלוהים . זה כל-כך יהיר מצידינו לחשוב שאנחנו יודעים מה טוב לבני הזוג שלנו. אנחנו לא יודעים אפילו מה טוב בשבילנו.

לפתור בעיות בחיים שלנו, זו אחת הדרכים הישירות שיש לנו בחיים האלה להרגיש מאושרים, מסופקים ושמחים. על זה יש לנו שליטה. תנסו להיזכר בבעיות שהיו לכם והצלחתם להגיע לפיתרון בעצמכם, כמה מסופקים ועוצמתיים הרגשתם. ברגע שאנחנו מנסים לפתור לבני הזוג שלנו את הבעיות אנחנו לוקחים להם את האפשרות לחוות את האושר בלפתור אותם בעצמם. וזאת לא אהבה.

כשדברים לא הולכים כפי שאנחנו רוצים שהם יקרו אנחנו מאשימים את הבחוץ. אנחנו מרגישים שלא אוהבים אותנו. כל השאר אנשים שאני מרגיש כך, רק לא אני. אנחנו נכנסים לקורבנות כל הזמן, התמכרנו לתחושה הזו שאנחנו כל-כך חשובים שהכל קורה לנו וכולם עושים לנו והכל קשור אלינו. אם יש קורבן יש מי שתוקף ופוגע בקורבן. ואלה המערכות יחסים שלנו עם העולם. זו הדינמיקה שדולות עליהם. זה לא משנה אם אנחנו מאשימים את ההורים שלנו, את החברה המקולקלת שלנו, את השכן שמפריע לישון, את ביבי, את הבוס, את הסמיםב את החשבון בנק שלנו או את בני הזוג שלנו. כולם בחוץ לא בסדר וגורמים לי להרגיש חרא. רק אני בסדר , אני לא צריך להשתנות. ולשנות בתוכי את האמונות והערכים שלי. אני בסדר גמור, וכל שאר העולם טועה.

יהירות זו מחלה. וכולנו חולים בה.

יש שני דברים שצריכים לקרות במערכות יחסים כדי שהם יצליחו. ולא רק במערכות יחסים רומנטיות אלא בכל מערכת יחסים שאנחנו רוצים שתהיה מוצלחת, נעימה ובוגרת. צריך להבין שיש סוגים שונים של אהבה. יש אהבה בריאה ואהבה לא בריאה. 

אהבה לא בריאה מבוססת על כך ששני האנשים מנסים לברוח מהבעיות האישיות שלהם דרך הרגשות שלהם אחד כלפי השני. כי אם אני מאוהב אני לא צריך להתמודד עם הבעיות האישיות שלי. אנחנו בעצם משתמשים אחד בשני כדי לברוח ולהרגיש טוב עם עצמינו.

 כמו שהביטלס שרים

"when I touch you I feel happy inside."

כי לפני שהגעתי בך לא הייתי שמח ועכשיו אני כן. ככה נוצרת תלות והיאחזות באדם אחר ובמערכת היחסים. כשאנחנו לא שמחים עם עצמינו ורוצים שהאחר ישמח אותנו. במערכת יחסים רעילה כזו בתוך תהיה השלכת אחריות אחד על השני וחוסר לקיחת אחריות מהצד השני, בטוח גם יהיה קושי גדול לדחות ולקבל דחייה כשצריך.

אהבה בריאה מבוססת על כך ששני אנשים מודעים לגבולות שלהם ומתקשרים אותם בצורה ברורה. כאשר הם מודעים ומבינים את הבעיות שלהם בחיים, ופנויים לטפל ולפתור אותם בעצמם. בעזרת הפרטנר, בתמיכתו של הפרטנר. אך כל אחד לוקח אחריות על הבעיות ועל החיים שלו.

שני הדברים שבהכרח צריכים לקרות במערכות יחסים כדי שתהיה בריאה ומוצלחת:

1. אדם צריך לקחת אחריות על הרגשות שלו. כשאני אומר לקחת אחריות אני אומר להתבונן פנימה אל תוך עצמינו באומץ. ולבדוק בזכוכית מגדלת את האמונות והערכים שאספנו בדרך. לבדוק אם הם אמת , לבדוק אם הם משרתים אותנו. לבדוק האם הם גורמים לנו אושר או סבל. אם אני מרגיש עצוב או מתוסכל או כואב

עד, יש אמונה שהרגשות האלה יושבים עליה. לדוגמא: אני ובת הזוג שלי תכננו לצאת לבלות ביום הקבוע שלנו בשבוע, ושעה לפני השעה לצאת היא שינתה את דעתה ואמרה שהיא לא רוצה לצאת הערב. אני מאוד ציפיתי לדייט השבוע שלנו, מכוון שאין לנו הרבה זמן לבלות ביחד, שוב גם זה בגלל ערכים דפוקים על מה באמת חשוב ולא חשוב בחיים האלה, אני עובד יותר מידי שעות בשבוע, ולכן החלטנו על יום קבוע שניצא יחד רק שנינו לזמן איכות. 

כעסתי והייתי מתוסכל. הרגשתי שלא אכפת לה מאיתנו, שהיא לא משקיעה בקשר, שאני עושה כל-כך הרבה, שציפיתי, והתאכזבתי. אבל אם נתבונן רגע פנימה נבין כמה אמונות מחורבנות יושבות כאן וגורמות לי לי להרגיש חרא.

אני עובד יותר מידי שעות בשבוע כי יש לי אמונה שאני צריך כסף ויציבות כלכלית, אני צריך לדאוג לבית ולהביא פרנסה. אמונה זו מוציאה אותי מהבית שבעה ימים בשבוע להמון שעות ואז הדבר החשוב באמת שזו הזוגיות שלי לא מקבל את מלא תשומת הלב שלי. לכן יצרתי עוד בעיה והחלטנו על יום קבוע שבו כל היום נצפה לצאת יחד, וזהו חוק ברזל, ואי אפשר לשנות את דעתינו. 

כשבת הזוג שלי שינתה את דעתה והחליטה שהיום לא בא לה לצאת, אני התאכזבתי ונפגעתי והרגשתי שלא אכפת לה ממני ומהזוגיות שלנו.

אך מלכתחילה לשים כסף ופרנסה כערך עליון הוא טעות. והוא טעות שלי. אני בחרתי את הערך הזה ואני יכול כל רגע לשחרר ממנו. זה ערך שלא יעשה אותי שמח ורק יצור עוד בעיות בחיי ובמערכות היחסים שלי, זה ערך שלא יכול להעשות אותי מאושר כי לא משנה כמה כסף יהיה לי תמיד ארצה עוד. ואם לא אמשיך לעבוד ולהשיג כסף הוא ייגמר.

יש ערכים שלא משנה אם הם יגיעו על סיפוקים, מעולם לא נהיה באמת מסופקים מהם.

שיהיה לי הרבה כסף, בית הכי גדול, מכונית הכי טובה, טלפון הכי חדש. להיות תמיד נחמד ומקובל. לעשות תמיד טוב לכולם, להיות תמיד אופטימי ושמח. אלו ערכים שלא מזמינים אמת ואותנטיות.

אם אנחנו מרגישים מאוכזבים ומתוסכלים אנחנו צריכים להתבונן פנימה על הערכים והאמונות שבחרנו לעצמינו המנהלים לנו את הרגשות ואת החיים. אנחנו צריכים לקחת אחריות ובאומץ לשנות את מה שחשבנו שטוב בשבילנו. טעינו וזה בסדר. עדיף לטעות כל הזמן וללמוד מאשר להיות צודק כל הזמן ולא ללמוד כלום.

כשאני מאפשר לבת הזוג שלי לקחת אחריות על הרגשות שלה ולא מנסה לפתור אותם בעצמי כל הזמן ולגרום לה להרגיש מאושרת כל הזמן, אני נותנת לה את הכוח ומאפשר לה להתעצם וללמוד ולהתפתח בעצמה. אני לא לוקח לה את האפשרות לחוות אושר בפתירת הבעיות בעצמה, אני לא מתנהג איתה כמו שנוהגים בילד קטן. אני לא מנסה לייפייף את האמת ואת החיים. החיים מחורבנים גם אם אנסה ליפייף אותם וגם אם לא. השאלה כמה אנרגיות אני מוכן להשקיע על לשנות את הבלתי אפשרי לשינוי. אני הבנתי שחבל לנסות. 

2. כמה אדם מוכן לדחות ולקבל דחייה. להגיד לא ולשמוע לא כשמתבקש.

אדם צריך להיות ברור בגבולות שלנו ולהבין מה באחריות שלו ומה לא. איפה הוא יכול לתמוך ואיפה לא. איפה הוא משליך אחריות על הפרטנר שלו. איפה הוא בריצוי כדי להרגיש אהוב, ואיפה הוא מרצה כדי לא לפגוע באחר. אנחנו לוקחים אחריות על הרגשות של הפרטנרים שלנו, מנסים לא לפגוע, ולכן אנחנו לא תמיד אומרים את האמת.

אנחנו לא אותנטיים כשאנחנו מפחדים לאבד. אנחנו מנסים להיות תמיד נחמדים וקשובים, כאילו תמיד זה מה שאדם צריך. לפעמים צריך לשמוע את האמת, ולפעמים האמת כואבת. לפעמים את שואלת אותי אם השמלה הזו יפה עלייך, ואני אומר את האמת, אני חושבת שהיא לא מתאימה עם הנעליים. ואת כועסת כי את אחרי שעה של מדידות. רוב האנשים ישקרו בסיטואציה הזו כדי שהפרטנרית שלהם תהיה שמחה ולא נפגע ברגשותיה.. אני לא. אני אומר את האמת גם כשהיא לא נוחה ולא נעימה. אם את שואלת אותי , תצפי שאגיד לך את האמת. יש מצב שגם אם לא שאלת אגיד את האמת. והיא לא תהיה מצופה במרשמלו ושוקולדים. אני לא אשמור עלייך ממצבים לא נעימים ולא נוחים, אני אתמוך בך כשתגיעי אליהם אם אוכל.

כשאנחנו נותנים למישהו לקחת אחריות על הרגשות שלנו, או כשאנחנו לוקחים אחריות על הרגשות של הפרטנר שלנו אנחנו בונים מערכת יחסים שברירית ומזוייפת. אנחנו מוצר של הימנעות מאמת ומהכאב הפנימי שלנו. אנחנו מפתחים תלות ולא באמת מעריכים את האדם שמולנו אלא משתמשים בו כדי להרגיש טוב. כמו סמים.

זה קורה לא רק במערכות יחסים רומנטיות אלא בכל מערכות היחסים, חבריות ומשפחתיות.

לדוגמא, אמא הלוקחת אחריות על רגשות הילדים שלה. היא לא מוציאה אותם מהבית כשהם בני שלושים. למרות שהם מכורים לסמים, אוכלים לה את כל האוכל ומלכלכים לה את הספה עם הנעליים המטונפות שלהם. היא מפחדת לפגוע בהם ולנטוש אותם אז היא נוטשת את עצמה. היא שמה עצמה בעמדת הקורבן כי היא מפחדת לפגוע בהם. היא לא אומרת להם את האמת, היא לא אומרת איך היא מרגישה ואז הולכת לישון בכעס ולא מבינה למה הם לא עוזבים את הבית ומפתחים את עצמם בחיים האישיים שלהם.  זו לא אהבה. זה פחד.

אם הגבולות שלנו לא ברורים לעצמינו, אם אנחנו לא מבינים מה באחריותנו ומה לא, אם אנחנו מחפשים מי אשם ומי הקורבן , אם אתה לא מבין מה אתה צריך לעשות, לעולם לא תצליח לבנות ערכים ואמונות חזקות ובריאות. צריך קודם להתבונן ולהבין מה מפעיל אותנו ולמה ואז לבחור לשנות. 

זה כואב ומפחיד ומכווץ ולא נוח. אך זה הכרחי כדי להתחיל לחיות חיים מאושרים.

אם הערך שלך הוא לגרום לפרטנר שלך תמיד להיות שמח, או אם האחר של הפרטנר שלך הוא לגרום לך תמיד להיות שמח, אתם לא תגידו את האמת אחד לשני, אתם תפחדו לפגוע אחד בשני ותשקרו כשצריך להגיד את האמת.

עם הערך העליון שלך הוא כנות, אתה תגיד את האמת ולא תפחד לפגוע במישהו בדרך או להיות לא אהוב ומקובל. איזה ערך יותר חשוב בשבילך בחיים האלה? תתבונן פנימה. באיזה ערכים אתה מחזיק? מה באמת חשוב לך?

להיות תמיד צודק? להיות תמיד נחמד?

או לחיות בכנות ואותנטיות? לבנות מערכות יחסים משמעותיות ובריאות?

אנשים לא אמורים לפתור לך את הבעיות כי זה לא מה שיגרום לך אושר. אתה לא אמור לפתור או לנסות לפתור לאחרים את הבעיות כי זה לא מה שיגרום להם אושר.

אנחנו יכולים רק לתמוך אחד בשני במסע המשוגע הזה. 

מערכת יחסים לא בריאה, זו מערכת יחסים בה נשי אנשים פותרים אחד לשני את הבעיות כדי להרגיש טוב עם עצמם.

מערכת יחסים בריאה היא מערכת יחסים בה כל אחד פותר את הבעיות שלו בעצמו, כדי להרגיש טוב עם האחר.

הרעיון של גבולות ברורים אינו אומר שאינך יכול לתמוך בפרטנר שלך כשהוא מבקש את עצתך ותמיכתל, אך אם אתה רוצה להציל אותו או שיצילו אותך, זה לא יקרה, ותמיד בסוף תהיה אכזבה גדולה. 

עלינו להתבונן פנימה באומץ ולתלוש את האמונות והערכים שהביאו אותנו לאן שהגענו. כנראה לבד ולא מסופקים. כנראה ריקים